"אז איך ניו זילנד?" (זה מה שרציתם לשאול, נכון?)
האמת שקצת קשה לומר, בהתחשב בעובדה שעבר בקושי שבוע וגם אותו העברנו בעיקר בעיר שבה נחתנו- אוקלנד. אולי יהיה לי קל יותר לספר לכם איך באוקלנד... בגדול לא משהו. בקטן (גם) לא משהו. איך לומר... עיר, סתם עיר. כמו הרצליה נגיד. יש מרינה, יש מגדלי היי-טק, יש מקדונלדס, יש אזור פיתוח ויש אזור קיפוח. ההבדל היחידי הוא שבמקום ישראלים או יותר נכון הרצליינים, פה יש קוראנים. ציפיתם לניוזילנדים הא? כן, גם אנחנו, בסוף יצא קוראנים. נו מיילא. מה הסיפור עם הקוראנים פה? אלוהים יודע, צריך לקרוא בלונלי. עוד לא הגעתי לזה...
אז איפה היינו? אוקלנד, כן. מה עוד יש לספר עליה? לא הרבה- האוכל לא משהו, הרבה מאוד אוכל אסייתי, כלומר נודל, אורז ועוד קצת נודל. תחושת הבטן שלי אומרת שזה איכשהו קשור לקוראנים האלה... אותה תחושת בטן בדיוק ששלחה אותי מהר מאוד לשירותים אחרי האוכל. אז התחלנו קצת לבשל פה בעצמנו בקטנה. כרגע אנחנו עוד לא מתפרעים- חביתה, סנדוויצ'ים, סלט ירקות. אפרופו סלט- יש להם פה מן קטע לא מוסבר כזה שהם אורזים כל מלפפון ומלפפון בניילון נצמד. כבר שמעתי מכמה אנשים שהניוזילנדים משועממים, אבל זה בהחלט ממחיש את העובדה שיש להם פה יותר מידיי זמן פנוי. עכשיו מילא זה, אבל מה הסיפור עם הגדלים?! כל מלפפון 10 ס"מ עובי 40 ס"מ אורך! (בקירוב, לא מדדתי). פה חשדתי! זמן פנוי סיכמנו שיש להם בשפע והגודל מסתבר כן קובע... בקיצור, אני הייתי מהמר על זה שנשות ניו זילנד כנראה מאוד אוהבות "להכין סלט"...
טוב, בואו נשנה נושא. אתם אולי תרצו לשאול גם את השאלה המתבקשת- "אם אוקלנד משמעממת, למה בעצם נשארתם שם שבוע?" שאלה לגיטימית, אבל לצערי גם התשובה כמו אוקלנד, לא מעניינת במיוחד- סידורים. האמת היא שרק ביום חמישי נחתנו פה. בערך 24 שעות טיסה (סיוט של הלייף), פלוס הפרשי הזמן הקפיצו אותנו בזמן מיום שלישי לחמישי. כשהגענו לא הצלחתי לראות בעיניים ואיך שמצאנו מלון נפלתי לתרדמת של 16 שעות. כשחזרתי לחיים התחלנו בחיפושים אחרי רכישת רכב, החלפת כרטיס סים באחד מקומי ועוד כל מיני שטויות (כמו שאמרתי) לא מעניינות במיוחד. מה שכן, החדשות הטובות הם שנכון לאתמול (שעון ניו זילנד) כל הסידורים צלחו! כרטיס סים מקומי יש ואפילו הייתי נותן לכם את המספר שלי כאן, אבל אני ממש לא מעוניין שאף אחד מכם יתקשר אלי... וגם רכב חדש (ישן) יש- ניסן מודל טרנטה שנת 96 סטיישן וואגן מכוערת להפליא, אבל סוחבת כמו פנתר(ה). היא למעשה הביאה אותנו הלום- 200 ק"מ דרומית לאוקלנד, לעיירה בשם רוטרואה.
זהו בגדול, נשמח לשמוע מה קורה איתכם. תגובות, מיילים, פייסבוקים וכו' יתקבלו בברכה. ספרו איך עבר עליכם השבוע החולף. ראיתי בפייסבוק שיש עכשיו באז חזק סביב איזשהו שיר של יזהר אשדות? לא כל כך הצלחתי להבין מה הסיפור שם, אבל זה נחמד לראות שיש עוד דברים שאפשר לדבר עליהם חוץ מהפצצה הגרעינית של אירן.
אני מאחל לכולנו שנשמע רק חדשות על זמרי עבר שעושים קאמבאק עם שירים שנויים במחלוקת. ועד אז- שאו ברכה, נשתמע בפוסט הבא (או לפני אם תכתבו).
נ.ב- יש לכם גם ד"ש מאיילה.
נ.ב.ב- לא, עדין לא הצעתי לה.
נ.ב.ב.ב- תמונות מהשבוע האחרון יעלו (בתקווה ש)בקרוב לפייסבוק.
האמת שקצת קשה לומר, בהתחשב בעובדה שעבר בקושי שבוע וגם אותו העברנו בעיקר בעיר שבה נחתנו- אוקלנד. אולי יהיה לי קל יותר לספר לכם איך באוקלנד... בגדול לא משהו. בקטן (גם) לא משהו. איך לומר... עיר, סתם עיר. כמו הרצליה נגיד. יש מרינה, יש מגדלי היי-טק, יש מקדונלדס, יש אזור פיתוח ויש אזור קיפוח. ההבדל היחידי הוא שבמקום ישראלים או יותר נכון הרצליינים, פה יש קוראנים. ציפיתם לניוזילנדים הא? כן, גם אנחנו, בסוף יצא קוראנים. נו מיילא. מה הסיפור עם הקוראנים פה? אלוהים יודע, צריך לקרוא בלונלי. עוד לא הגעתי לזה...
אז איפה היינו? אוקלנד, כן. מה עוד יש לספר עליה? לא הרבה- האוכל לא משהו, הרבה מאוד אוכל אסייתי, כלומר נודל, אורז ועוד קצת נודל. תחושת הבטן שלי אומרת שזה איכשהו קשור לקוראנים האלה... אותה תחושת בטן בדיוק ששלחה אותי מהר מאוד לשירותים אחרי האוכל. אז התחלנו קצת לבשל פה בעצמנו בקטנה. כרגע אנחנו עוד לא מתפרעים- חביתה, סנדוויצ'ים, סלט ירקות. אפרופו סלט- יש להם פה מן קטע לא מוסבר כזה שהם אורזים כל מלפפון ומלפפון בניילון נצמד. כבר שמעתי מכמה אנשים שהניוזילנדים משועממים, אבל זה בהחלט ממחיש את העובדה שיש להם פה יותר מידיי זמן פנוי. עכשיו מילא זה, אבל מה הסיפור עם הגדלים?! כל מלפפון 10 ס"מ עובי 40 ס"מ אורך! (בקירוב, לא מדדתי). פה חשדתי! זמן פנוי סיכמנו שיש להם בשפע והגודל מסתבר כן קובע... בקיצור, אני הייתי מהמר על זה שנשות ניו זילנד כנראה מאוד אוהבות "להכין סלט"...
טוב, בואו נשנה נושא. אתם אולי תרצו לשאול גם את השאלה המתבקשת- "אם אוקלנד משמעממת, למה בעצם נשארתם שם שבוע?" שאלה לגיטימית, אבל לצערי גם התשובה כמו אוקלנד, לא מעניינת במיוחד- סידורים. האמת היא שרק ביום חמישי נחתנו פה. בערך 24 שעות טיסה (סיוט של הלייף), פלוס הפרשי הזמן הקפיצו אותנו בזמן מיום שלישי לחמישי. כשהגענו לא הצלחתי לראות בעיניים ואיך שמצאנו מלון נפלתי לתרדמת של 16 שעות. כשחזרתי לחיים התחלנו בחיפושים אחרי רכישת רכב, החלפת כרטיס סים באחד מקומי ועוד כל מיני שטויות (כמו שאמרתי) לא מעניינות במיוחד. מה שכן, החדשות הטובות הם שנכון לאתמול (שעון ניו זילנד) כל הסידורים צלחו! כרטיס סים מקומי יש ואפילו הייתי נותן לכם את המספר שלי כאן, אבל אני ממש לא מעוניין שאף אחד מכם יתקשר אלי... וגם רכב חדש (ישן) יש- ניסן מודל טרנטה שנת 96 סטיישן וואגן מכוערת להפליא, אבל סוחבת כמו פנתר(ה). היא למעשה הביאה אותנו הלום- 200 ק"מ דרומית לאוקלנד, לעיירה בשם רוטרואה.
זהו בגדול, נשמח לשמוע מה קורה איתכם. תגובות, מיילים, פייסבוקים וכו' יתקבלו בברכה. ספרו איך עבר עליכם השבוע החולף. ראיתי בפייסבוק שיש עכשיו באז חזק סביב איזשהו שיר של יזהר אשדות? לא כל כך הצלחתי להבין מה הסיפור שם, אבל זה נחמד לראות שיש עוד דברים שאפשר לדבר עליהם חוץ מהפצצה הגרעינית של אירן.
אני מאחל לכולנו שנשמע רק חדשות על זמרי עבר שעושים קאמבאק עם שירים שנויים במחלוקת. ועד אז- שאו ברכה, נשתמע בפוסט הבא (או לפני אם תכתבו).
נ.ב- יש לכם גם ד"ש מאיילה.
נ.ב.ב- לא, עדין לא הצעתי לה.
נ.ב.ב.ב- תמונות מהשבוע האחרון יעלו (בתקווה ש)בקרוב לפייסבוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה